נועם ואני כבר יחד 5 שנים, נפגשהו בקיץ 2016 בבסן פרנסיסקו מכל המקומות בעולם, אני בדיוק עברתי דירה לאזור חיפה בגלל לימודים כיוון שלא הכרתי נפש בעיר, חיפשתי לי קצת אתרי היכרויות ומצאתי את נועם שבאופן מפתיע טייל גם הוא מטעם העבודה באזור עמק הסיליקון. היה לנו הדייט הראשון הטוב ביותר בכל הזמנים. הוא היה מצחיק, חכם, נאה, חביב והאישיות וההומור שלנו פשוט הקליקו. הכרנו במהלך הקיץ ובחודש נובמבר שלאחר מכן עשינו את זה רשמי.
מאז היום הראשון שנפגשנו, הביא הביא כל כך הרבה אנרגיה וחיוביות לחיי. הוא נותן לי השראה רצינית לעבוד קשה יותר לקראת המטרות שלי ולהיות אסירת תודה על כל מה שסביבי. יצרנו שותפות שבה אנו מלמדים זה את זה כל הזמן על תקשורת, חברות ואהבה. הוא מצידו בטוח שאני עוזרת להפוך אותו לאדם טוב יותר, ואני תמיד מרגישה שאני הגרסה הטובה ביותר של עצמי במערכת היחסים שלנו. אין ספק שזו הייתה מערכת היחסים האוהבת, הבריאה והכיפית ביותר שהייתה לכל אחד מאיתנו – וזו הסיבה שרוב האנשים יופתעו לגלות שנועם ואני נמצאים במערכת יחסים פתוחה.
מה זה אומר בדיוק? ובכן, ישנם סגנונות שונים של מערכות יחסים פתוחות (פוליאמוריה, פוליפידליטי, חילופים וכו '). מה שנועם ואני עושים נקרא אי מונוגמיה משותפת, כלומר אנו חופשיים להתנסות עם אנשים אחרים (לצאת לדייטים, לנשק, אפילו לקיים יחסיםן) תוך שמירה על מערכת יחסים מחויבת לחלוטין זה לזה. אני יודעת שזה יכול להישמע כמו אוקסימורון מוחלט בהתחלה, אבל יש המון סיבות מאחורי למה זה יכול לעבוד ולמה אנחנו כל כך מצליחים בזה.
מטרת הבלוג הזה היא להציג רעיונות חדשים, לחקור מושגים לא מוכרים ולשתף חוויות אישיות מהקשר שלנו ואת הדברים שהופכים אותו למוצלח. יש הרבה קונוטציות שליליות סביב המונח "מערכת יחסים פתוחה" בתרבות המקובלת, הבעיקר מונוגמית. התמודדות עם תפיסות מוטעות אלה מאפשרת לאנשים לערער על התגובות הראשוניות שלהם באופן שמעולם לא חשבו קודם לכן. להלן כמה מהמיתוסים האהובים עלי אודות מערכות יחסים פתוחות :
תוכן עניינים
מיתוס מספר 1: לאנשים במערכות יחסים פתוחות יש בעיות מחויבות.
מערכות יחסים פתוחות נוטות לדרוש אותה רמת מחויבות כמו מונוגמיה. מונוגמיה אינה מייצרת אוטומטית אהבה ומחויבות, בדיוק כמו שאי מונוגמיה אינה יוצרת אוטומטית חוסר בדברים האלה.
פעם חשבתי שמערכות יחסים "פתוחות" פירושן אוטומטית "מזדמנים", ולכן האנשים בהן לא בהכרח מחויבים זה לזה. (בגלל זה הם רצו מערכת יחסים פתוחה מלכתחילה, נכון?) אצל נועם ואצלי זה היה ההפך הגמור. הסיבה שנועם הציג בתחילה את הרעיון לפתוח את מערכת היחסים שלנו הייתה מכיוון שהוא היה כל כך בטוח בשלב מוקדם שהוא רצה להתחייב איתי לטווח ארוך, אולי לכל החיים. לאחר שחשבתי על זה יותר, הבנתי שרמת המחויבות שיש לנו אחד כלפי השני אינה תלויה בכך שהקשר שלנו יהיה פתוח או סגור. זה תלוי באופן שבו אנו מתעדפים זה את זה ובצמיחת מערכת היחסים שלנו.
סיבה אחת גדולה שמערכת היחסים הפתוחה שלנו מוצלחת היא כי הבהרנו שאנחנו ותמיד נהיה, בראש סדר העדיפויות אחד של השני. אם נועם אי פעם יעשה משהו שיגרום לי להרגיש שהוא בוחר במשהו או במישהו אחר על פני, אני מודיעה לו על כך והוא מיד ישנה את דרכיו כדי להבטיח שאני ארגיש שאני בראש סדר העדיפויות שלו, ולהיפך. בדרך זו, שנינו שומרים על רמת המחויבות שאנו רוצים ממערכת היחסים שלנו.
מיתוס מספר 2: אנשים במערכות יחסים פתוחות פשוט מבולבלים או לא החלטיים.
אנשים במערכות יחסים פתוחות בטוחים מאוד וברורים לגבי מה שהם רוצים ממערכות היחסים שלהם. בין אם הם מחפשים מערכות יחסים שונות לקשרים רגשיים, פיזיים, רוחניים, אינטלקטואליים או מיניים, הם חייבים להיות מודעים ולזהות את הצרכים שלהם כדי לתקשר זאת לאחרים.
כשפתחנו את מערכת היחסים שלנו, הרבה אנשים חשבו (ועדיין חושבים) שאני מקבלת את הקצה הקצר של המקל, שאני בעיקר עושה את זה בגלל נועם, ושאני מקריבה עבורו הקרבה עצומה . זה לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. בדיוק כמו שנועם היה בטוח במאת האחוזים שלו כלפי כשהציע את הרעיון, הייתי בטוחה במאה אחוז שזה מה שאני רוצה, מהסיבות שלי, לפני שהסכמתי. לאחר שקראתי ספר על מערכות יחסים פתוחות ושוחחתי עם כמה זוגות שתרגלו שותפות לא מונוגמית, למדתי שיש הרבה דברים שמושכים אותי בנוגע לקיום מערכות יחסים מסוג זה. לאחר שאספתי את כל העובדות, קיבלתי החלטה מושכלת והרגשתי ברורה ובטוחה לגבי הבחירה שלי.
להחלטיות ולבהירות יש תפקיד גם כאשר אנו מנהלים מערכות יחסים עם אנשים אחרים: מה אנחנו מחפשים? מה אנחנו רוצים מהם? והיכולת שלנו לתקשר את כל הדברים האחד לשני.
מיתוס מספר 3: להיות במערכת יחסים פתוחה זה אותו דבר כמו בגידה.
בגידה כוללת שקר, הטעיה ושבירת התחייבויות. להיפך, אנשים במערכות יחסים פתוחות כנים לחלוטין בנוגע לרצונותיהם, גם אם הרצונות שלהם הם לגבי מישהו אחר. מערכות יחסים פתוחות כרוכות בהסכמה מכל הצדדים לפני החתירה לקשר נוסף, בניגוד למקרב בו מישהו בוגד.
נועם ואני מעולם לא שיקרנו זה לזה. ה"שקר "האחד (יותר כמו אי אמת) שהוא סיפר לי אי פעם היה כשנה אחרי שנפגשנו, כשהזכרתי שניסיתי למצוא את שיחת הטינדר המקורית שלנו. חשבתי שיהיה כיף לראות את ההודעות שהובילו אותנו להיפגש ובסופו של דבר להתאהב, אבל זה לא היה בשום מקום בהיסטוריה של החשבון שלי. לאחר שיצאנו שנה, הוא הודה באקראי שאחרי הדייט הראשון שלנו, למרות שהוא התכוון לראות אותי שוב, הוא חסם אותי באפליקציית טינדר כדי שלא אוכל לראות את חותמת הזמן של "הפעילות האחרונה" והסוד שלו היה שהוא השתמש באפליקציה אחרי הדייט הראשון שלנו (LOL כאילו אכפת לי!).
אני חייבת להתוודות כי גם "שיקרתי" לנועם בהזדמנות אחת בלבד, אבל זו קרה דיי לאחרונה וכל הנושא מטריד אותי. חשבתי שאני פשוט בת הזוג הטובה ביותר אי פעם בכך שסידרתי את חדר השינה שלו בזמן שהוא היה בחוץ, כולל זריקת כוס קפה מלאה שחשבתי שהוא סיים איתה (לאחר דיון חטוף של 5 דקות עם עצמי אם אני צריכה לזרוק אותה או לֹא). כשחזר הביתה שמעתי אותו מעיר על הקפה הנעלם שלו, אומר "הו הנה זה", ובעיניים גדולות צפיתי בו בשתיה כוס במטבח שנראתה בדיוק כמו זו שזרקתי, אך שרק אלוהים ידע כמה זמן הוא ישב שם (יום? שבוע ?? חודש ??? הכל קרה כל כך מהר …). כשעתיים לאחר מכן, אמרתי לו שיש משהו שאני צריך להוריד מהחזה, וסיפרתי הכל, כולל המאבק הפנימי שלי על 1) לזרוק את הקפה האמיתי שלו 2) לראות איך הוא עלול להרעיל את עצמו עם קפה ישן כשעמדתי בחוסר מעש, קפואה בזמן. הוא צחק מאוד, קרא לי טיפשונת, ואז צפינו בנטפליקס.
הנקודה שלי היא שנועם ואני יצרנו תרבות וציפייה לשקיפות מלאה לאורך כל מערכת היחסים שלנו. זה מאפשר לנו להרגיש מספיק בנוח לפנות לשותף שלנו עם מחשבות ודעות על אנשים אחרים שאנו עשויים להיות מעוניינים לרדוף אחריהם. הדינמיקה שלנו שאומרת שהאמת גורמת לנו גם להרגיש בטוחים שבן הזוג שלנו אמין מספיק כדי לבוא אלינו עם המחשבות האלה לפני הפעולה ובמקום לשקר או לרמות אותנו. כך אנו יכולים לקיים דיון כנה ולהחליט ביחד כיצד נוכל להסתגל כדי להבטיח שאני עדיין מרגישה כמו עדיפות מספר 1 שלו, ולהיפך.
לרוב, אנשים הם מונוגמיים כברירת מחדל, לאו דווקא מבחירה. אנשים אלה מאמינים שמונוגמיה היא מה שכולם עושים וכך "אמורות" להיות מערכות יחסים. נועם ואני רואים במערכת היחסים הפתוחה שלנו בחירה חלופית למונוגמיה, אך רוב האנשים אינם מודעים לכך שאופציה זו אפילו קיימת (או שהיא אכן יכולה לפעול). אז על ידי השתחררות מהקיבעון שאי מונוגמיה הוא רעיון שגוי או מביש, אנו מתחילים לפתוח את עצמנו לדיון אמיתי על משהו שמעולם לא ידענו, באופן שלא חשבנו קודם לכן.
האם היחסים הפתוחים שלנו מיוחדים?
אני אוהבת לחשוב שכן (מי לא?) אבל זוהי קהילה ענקית הגדלה מיום ליום בכל מקום. גם במחקר הראשוני שלי וגם מהמקום הבטוח שלי היום אני נוטה לשאול אנשים על הסיבות שהביאו אותם לפתוח את המונוגמיה שלהם. שמעתי מספר מפתיע של סיבות שאנשים בוחרים במערכות יחסים פתוחות. להלן כמה מהסיבות :
- אנחנו לא מאמינים בסטטוס קוו. מרגיש לנו כמו עמידה במקום
- יש ביטחון רב יותר מחוץ לתחום מערכת יחסים של שני אנשים.
- השותף שלי והדחפים המיניים שלי אינם מתאימים.
- ביליתי את כל חיי בקהילה פוליאמורית ומעדיפה להישאר בקהילה שאני מכירה ואוהבת.
- אני דו מיני ואשתי סטרייטית. היא לא רוצה שאאבד את הקשר לזהות הקווירית שלי.
- למה לא?
- אני נהנה מהתקשורת והכנות הדרושים ליחסים פתוחים לאורך זמן.
- אני מאמין שמערכות יחסים פתוחות דורשות יושרה אישית גבוהה יותר.
- אנו נהנים לחלוק שותפים למשחק.
- מערכות יחסים פוליאמוריות דורשות התפתחות עצמית רבה יותר, התבוננות פנימית ודחפו אותי לצמוח כאדם.
- אני לא מוכן להקריב מערכת יחסים אחת למען מערכת יחסים אחרת.
- סקס עם אדם אחד לכל חיי יהיה משעמם.
- לבן זוגי יש פטיש או קינק שאני לא מעוניינת בו, ואני רוצה לתמוך בו בכדי לספק את צרכיו.
- הניסיון לענות על כל צרכי השותפים שלי בכוחות עצמי יפעיל לחץ רב על מערכת היחסים שלנו.
- אני אוהב יותר מסוג אדם אחד.
- חיי עשירים יותר עם יותר מבן זוג אחד המזין את צרכי האינטימיות הרגשית שלי.
- אני לא רוצה להגביל את הביטוי האישי של בן זוגי או להגביל את שלי על ידה.
- אני אוהבת גיוון.
- אני נהנה לראות את בת זוגי מתחברת לאנשים אחרים.
לדנה חמש עשרה שנות ניסיון בהיכרויות ובשבע שנים האחרונות היא בעיקר רווקה שמחה. בתקופה זו היא יצאה עם אינספור גברים ונתקלה בכל מצב היכרויות שתוכלו לחשוב עליו, מהברזות, דרך סטוקרים ועד גברים המנסים להאשים אתכן כדי לקיים יחסי מין. אך בעיקר היו לה המון "כמעט" מערכות יחסים. כשהיא לא כותבת בלוגים על חוויות ההיכרויות שלה, אפשר למצוא אותה בחדר הכושר, מבשלת ארוחות בריאות בבית, מתעסקת טיפה בשיפור עצמי, או לצלילי מוזיקת הריקודים כברמנית אורחת.
