איך פגשתי את בן זוגי על ידי התעלמות מכל 'חוקי' הדייטינג

"אם את רצינית בקשר לדייטים את צריכה להתחבר לאתרי היכרויות." כך אמרה לי דנה, חברה ומומחית לדייטים. שום דבר לא שכנע אותה אחרת, אבל גם אותי לא.

"בשום פנים ואופן," אמרתי לה, משוכנעת שאני אתקל במיועד בסופרמרקט או באירוע חברתי, בדיוק כמו בסרטים. זה לא שהייתי נגד להכיר אנשים דרך אתרים או אפליקציות , פשוט לא רציתי שהסיפור שלי יהיה "נפגשנו ב- jdate".

לא רציתי להתייחס ברצינות לדייטים, ובכל זאת תחושת האיימה הקיומית ההולכת וגוברת מיום ליום שכנעה אותי שאני כנראה אמות לבד.

רק רציתי לפגוש את בעלי לעתיד ולחיות באושר ועושר. האם זה היה יותר מדי לבקש? מדוע מאלצים אותי "לחפש ברצינות ולהתפשר" בעוד כל מה שאבי עשה היה להתאהב בשכנתו ולהפוך אותה לאמא נוספת עבורי ועבור האחים שלי. היכרויות הפכו לעוד מטלה בחיים העמוסים שלי. לא רציתי לצאת. משמעות המושג דייטינג הוא להתכתב, להתלבש ולקיים שיחת חולין מביכה עם מישהו שלעולם לא אראה יותר. דייטינג נראה כמו בזבוז ענק של זמני.

אז אמרתי לדנה שזה לא הולך לקרות, עמדתי על דעתי ובכיתי על רווקותי. גילגלתי את עיניי בכל פעם שאבי וחברתו החדשה פלירטטו במטבח. הם היו מצחקקים עם עיניים בורקות כמו זוג בני נוער. כמה חודשים של מעקב אחרי סיפור האהבה שלהם פירק אותי לגמרי.

"ניצחת" אמרתי לדנה בטלפון בעודי בוהה בנוף הגגות העצוב של דירת הפרברים שלי לקראת סוף ינואר. "אני אעשה את האתרים האלה במשך שלושה חודשים, אבל כששום דבר לא יצא מזה, אני בחוץ." אז הצטרפתי ל- jdate והפקרתי את עצמי לניסוי חברתי שמבחינתי הוא כולו בזבוז הכסף והזמן שלי.

בתחילה, פעלתי לפי עצותיה של ה"מומחית". לא העלתי תמונות שלי עם חברותיי האחרות, שמא מחזר פוטנציאלי ימצא אותן מושכות יותר. שמרתי על הגדרות חיפוש רחבות כדי להגדיל את מאגר חברי הנפש האפשריים שירצו לבחור בי. תחומי העניין והתחביבים שלי היו רחבים וכלליים כדי לא לאכזב את בן זוגי לעתיד בכך שהוא ייחודי מדי. הפרופיל שלי לא הזכיר דת או פוליטיקה. עבדתי קשה כדי להפוך את עצמי לחביבה כמו כלבלב גולדן רטריבר. בטח, אולי לא יכולתי לרצות את כולם, אבל עם פרופיל כזה, לפחות יכולתי לצאת לדייט.

התהליך כולו הוציא אותי מדעתי לחלוטין. לא זיהיתי את הבחורה שתוארה במה שהיה כביכול הפרופיל שלי, והאמת, לא ממש אהבתי אותה. היא הייתה משעממת ורדודה, אבל כן זכתה לתשומת לב רבה. הבעיה הייתה שלכל הגורמים המעוניינים היה חסר פוטנציאל ממשי. כמה מהם נראו נחמדים מספיק, אבל דחיתי פנויים פוטנציאליים בגלל אין סוף סיבות (הם היו צעירים מדי, מבוגרים מדי וכו 'וכו').

אני בטוחה שהם היו בחורים נחמדים לגמרי. כנראה שהיינו מסתדרים בסדר גמור, והם בהחלט היו הבחור המתאים למישהי. אבל אם הייתי לוקחת את אתרי ההיכרויות ברצינות, אז בטח לא היית לי כוונה לבזבז זמן על דייטים עם גברים שלא היו הבחור המתאים עבורי. היכרויות מקוונות היו כמו גלישה בחנות ספרים, אלא שבמקום למצוא ערימה שלמה של מועדפים חדשים, יצאתי בידיים ריקות.

באמצע הניסוי נמאס לי מהתוצאות שהפרופיל הרדוד שלי ידע השיג. זרקתי את כל העצות שקיבלתי. העליתי תמונה של עם חברה בחוף הים, ראשינו יחד, השקיעה הופכת את שערנו לגוונים מבריקים של זהב, ברונזה ונחושת, ועורנו זוהר באור הערב. מחקתי את הביו ואת תחומי והתחלתי מאפס. קשקשתי על ספרים (יותר מידי) ועל הכלב שלי (הרבה יותר מידי) וכתבתי דברים כמו, "אם אתה מחפש מישהו לרקוד איתה יחף במטבח ביום שלישי אקראי, אני נסיכה שלך." עדכנתי את דעותיי הפוליטיות ובחרתי באפשרויות "מסורתית" ו"חיפוש אחר מסורתי". אמרנו jdate, לא?

פחות משבוע לאחר מכן קיבלתי הודעה ישירה מסטילמן8 שפשוט אומר שלום ושואל אותי אם בא לי להיפגש. בלי שום סיבה בכלל אמרתי כן מיד והצעתי את סוף השבוע הקרוב. הוא קצת גמגם וסיפר על מועדי ב' ודברים כאלה. לא ידעתי מה לעשות  וגם קצת חשדתי בו. לבסוף הודעתי לו שאני מוציאה את הכלב לפארק בשבת אחר הצהריים והוא מוזמן להצטרף.

בסופו של דבר יצא שסטילמן אני והכלב הסתובבנו בשבילי הפארק במשך שעות בזמן שהאנק, הגור האוסטרלי שלי, רדף אחרי יונים ועורבים. סטילמן התכלה כטיפוס מלא השראה שעדיין תקוע באוניברסיטה כיוון שהשקיע שנתיים שלמות בהתנדבות אחרי הצבא. הוא מסורתי טיפה יותר ממני ובעצם מאוד מאוד מעניין וכיפי.

כשהסתכלתי שוב בפרופיל שלי, זיהיתי את הבחורה המתוארת והפעם אהבתי אותה. מספר ההודעות שקיבלתי על בסיס יומי צנח בצורה דרמטית, מה שלא הפריע לי לחלוטין. במשך יותר משישה שבועות הותקפתי על ידי כמות אך ללא איכות ונראה היה שהפרופיל החדש, זה השובר את החוקים, שולח אלי דווקא את אילו המעניינים יותר.

שלושה ימים אחר כך הוא אסף אותי לדייט האמיתי הראשון שלנו : השקה של ספר טיולים חדש והמבורגרים. התברר ששניינו אוהבים לבהות בספרים באותה החנות ונראה כאילו זה רק חוסר מזל שלא נפגשנו שם בעבר.

כעבור חצי שנה סטילמן הציע בפארק בו נפגשנו. שנה לאחר מכן התחתנו באותה וחיינו באושר ועושר. הא!

בכנות, אני לא אוהבת להיות סיפור הצלחה של אתר היכרויות, והייתי מעדיפה שיהיה לי סיפור בסגנון רומנטי-קומדי לספר כשאנשים שואלים אותנו איך נפגשנו. אלוהים השתמש בהיכרויות מקוונות כדי לעזור לי לגדול במעלות ובזהותי כבתו האהובה. הכרויות מקוונות היו הזדמנות לתרגל ענווה, צדקה, כבוד ונדיבות. למדתי להעריך איכות על פני כמות ולסמוך על קול האמת הדומם והקטן על רקע עצות מומחי היכרויות.

יצירת פרופיל היכרויות נתנה לי הזדמנות להיות יצירתית ולקחת סיכון ולהיות כנה ולא מבוישת לגבי מי שאני. זה לא היה כיף, ולא נהניתי מזה, אבל יש סיכוי די מוצק שאם לא הייתי "תופסת את עצמי ברצינות" בקשר לדייטים, לא הייתי פוגש את סטילמן שלי, ולא היינו נשואים.

אני מאמין שזה נכון שאלוהים נותן מתנות טובות לילדיו, ואני מאמין שלרוב המתנות שלו נראות פחות כמו לבעוט לאחור ולהמתין שבן הזוג לעתיד שלנו יצלצל בפעמון הדלת שלנו עטוף בקשת עם פתק שעליו כתוב "אהבה , אבא, "ועוד כמו פרופיל היכרויות מקוון, רווקות בקהילה או קבוצת מבוגרים צעירים, או להציג בפני עצמנו זר מושך כמה שורות למטה אחרי המיסה.