כמו כל גבר, אתה בטח מכיר את התופעה בה בזמן שאתה מדבר עם מישהי שמושכת אותך, אתה תוהה בראש מה היא חושבת עליך.

כך זה בערך נשמע:

• "אני מקווה שאני לא משדר חוסר ביטחון"
• "מעניין אם היא בעניין שלי"
• "יש מצב שהיא חושבת עכשיו שאני מוזר"
• "היא בטח חושבת שאני שטחי אחרי מה שאמרתי"

המחשבות הללו מהוות חומר גלם משובח ליצירת שיחה מרתקת, עמוקה ואינטימית שתקרב ביניכם (לולא תתקיים…).

אממה, רוב הגברים לא מנצלים את חומר הגלם המעולה הזה, ומשאירים את התהיות בינם לבין עצמם.

פה ושם יש כאלו שמריצים בראש תסריט על איך זה יהיה אשכרה לשאול אותה לגבי החוויה שלה אותם, למשל לשאול
"מה את באמת חושבת עלי עכשיו?".

כמעט תמיד התסריט הזה מלווה בחשש רב ואף אימה:

• "היא תחשוב שאני חסר ביטחון אם אשאל אותה" – בפועל ההפך הוא הנכון, נדרש אומץ אדיר לשאול כזה דבר.
• "היא תחשוב שאני מוזר כי לא מדברים על כאלה דברים" – בפועל כשמדברים על כאלו דברים, הצד השני מעריך ומתפלא מהעוצמה של זה שביקש פידבק עצמי.
• "היא תחשוב שאני שחצן מלא אגו שרוצה חיזוקים" – בפועל מה שקובע מי אתה זה החלק/מקום בתוכך שממנו אתה שואל את השאלה. אם לא שאלת מתוך האגו, אתה לא שחצן ולא מלא באגו.

החששות והאימה משתקים כמובן את חופש הפעולה. אתה נכנע להם ומאמין שלשאול אותה יהיה טירוף שגובל בחוסר שפיות. אתה זונח את  רעיון.

זה פספוס עצום. החמצה אדירה.

החמצה ליצור משיכה, עניין וקירבהבאמצעות ביטוי אותנטי של האנושיות הטבעית שלך.

כל בן אנוש תלוי בזולתו, והחלק בנפש שלעתים עסוק בלשער מה צד ב' חושב(ת) עליו… הינו טבעי ואף חיוני כדי לעזור לנו להשתייך ולהתחבר לאחרים.

אנחנו חלק משבט של בני אדם ולכן מן הטבעי שנרצה לדעת איזה מקום אנו תופסים בעולמם:

עד כמה אני משרה אמון?
עד כמה אני נעים לעומת מאיים?
עד כמה אני מריח טוב לעומת מסריח/מוזנח?
עד כמה אני מעניין ורצוי לעומת לא?
ואם אני פחות ממה שאני רוצה להיות (תמיד חיובי)
מה עלי לעשות כדי לשנות זאת?

לכן, בפעמים הבאות כשאתה עסוק במה היא חושבת עליך – בין אם אתם מדברים פיזית או וירטואלית – שאל אותה בבקשה (תוך הקפדה על הנוסח):

• "תגידי, מה את רואה בי?"
• "איך את תופסת אותי עכשיו?"
• "אגב, סתם מתוך סקרנות, מה הרושם שיצרתי מקודם (או מייצר עכשיו) אצלך?"
• "אני תוהה איזה סיפור נוצר אצלך לגבי תכונות האופי שלי" וכד'

רגע לפני שאתה שואל, קח נשימה עמוקה, והתמקד בלומר לעצמך בקול פנימי:

"אני לא שואל את זה עכשיו מתוך מקום של אגו.
נכון, אולי יהיה לי נעים לשמוע פידבק חיובי,
אך בו בזמן יכאב לי לשמוע פידבק שלילי.

לכן, אני פגיע. אין כאן אגו, כי אגו לא אוהב להיות חשוף ופגיע. זה יכול לכאוב לי ואני מחובר לסכנה הזו של להיות חשוף בצורה כה לא מקובלת כביכול בחברה.

זה טבעי שאני רוצה לדעת איך אני נתפס בעיניה, וברור לי שגם היא פה ושם עסוקה באותו הדבר, באיך שאני תופס אותה (אולי אגיד לה גם בכנות אם היא תשאל!)".

נוסף ללשאול נשים לפידבק הזה (וללמוד ממנו המוווווווון),
אינסוף פעמים אני ותלמידיי אמרנו לנשים גם את המשפטים הבאים:

• "לא פשוט לי לשאול אותך את זה"
• "עולה בי חשש שתשפטי אותי על עצם השאלה"
• "אני פוחד שתחשבי שאני שואל מתוך אגו"

ואו, כמה פגיע, אמאל'ה.
ופגיעות היא היא שיא העוצמה.

נ.ב. במקור המאמר נכתב לגברים, אך אני ממליץ על כל הכתוב בו גם לכן נשים באינטראקציה שלכן איתנו, הבבונים העבריים :)